אתייחס לסעיף. הסעיף שדנים בו היום הוא כמו כל החוק הזה – מסובך, מלא בפרטים שהם לא העיקר אבל אני אשמח להתחיל בסיפור קצר. אני רוצה לספר לכם על משפחה ישראלית. למשפחה הזאת יש שני ילדים, שניהם ילדים טובים אבל יש משהו לא בסדר עם ההורים. הם לא מתייחסים באופן שווה לילדים, מילד אחד דורשים לעשות את כל המטלות בבית, לשטוף את הרצפה, לפנות הזבל ולעשות את הכביסה. הוא באמת מתאמץ ומנסה להרשים את ההורים אבל למרות כל ההשקעה והמאמץ שלו להרשים אותם, ההורים מקבלים אותו כמובן מאליו. לעומת זאת, מהילד השני לא דורשים כלום, הוא לא צריך לעשות כלום ואין לו חובות בבית אבל דווקא בו ההורים משקיעים הרבה יותר. מהצד ברור שאוהבים אותו הרבה יותר. אני שואל איך זה נראה לכם? בועז, מעניין אותי באמת לדעת אם זה נשמע כמו הורות טובה. מה אתה היית אומר להורים כאלה? בועז, תחשוב על הסעיף הזה. שר הביטחון, מי שאמור להיות האבא של הלוחמים – דיברנו פה על עתיד פוליטי – ממשכן את העתיד שלנו עם סעיפים יבשים לגבי זהות והגדרה של הישיבות של משתמטים. אני יושב פה אחרי שנה של דיונים, גם איתך וגם עם קודמך ובאמת היו רגעים שבהם כיבדתי פחות וכיבדתי יותר כי זה אירוע רגשי. בועז, חשוב שאתה תבין שאתם ההורים שלנו. אני מסתכל עליך ואתה ההורה שלי פה. זה לא משנה כמה חילוקי דעות יש בינינו, אני מסתכל עליך ועל המשכן הזה. המשכן הזה הוא קדוש. - - - מקודש.

מקודש, בטח. לצערי, אתם מתנהגים כמו ההורים האלה. בדיוק לפני ארבע שנים מהיום הייתי בטירונות יחידה במגל"ן עם הצוות שלי. זרקו אותנו במשך שבועות באיזשהו חור שכוח אל, היינו רטובים, ספוגים בגשם, ירדנו במשקל ולא אכלנו אבל עשינו את זה כי האמנו במדינה הזאת והסתכלנו פה על המשכן הזה. לא משנה אם - - - ייצגתם אותנו ואת הערכים שלנו. אני אחסוך מכם עוד תיאורים.

אני מסיים. בועז, אנחנו היינו שם למרות כל הקושי הזה כי החוק שלח אותנו. זה אותו חוק שבשמו סבא שלי שהיה מג"ד בשריון ונהרג במלחמת יום הכיפורים, יצא להילחם אבל אתם מנסים לשכתב מחדש את אותו חוק. היום, אחרי ארבע שנים כאשר שנתיים מתוכן בלחימה בכל הגזרות – באמת לחמנו בכל הגזרות – אני חושב על אותו לוחם מגל"ן שבטירונות יחידה ברגעים אלו ושואל את עצמי אם אותו לוחם והצוות שלו מבינים שההורים שלו מפקירים אותו. - - - אני מסיים ממש עוד 20 שניות.

אני מבין, זה חשוב לי מאוד. אותו לוחם נמצא עמוק בבוץ, גם במקום שכוח אל ומת אם הוא מבין את זה. המדינה הזאת נשענת על קבוצה קטנה של משרתי מילואים, אחוזים בודדים מהאוכלוסייה וכמו העץ הנדיב, רק מבקשים מאיתנו עוד ועוד.

רגע, 20 שניות.

אני מבין את זה. אני באמת ישבתי פה בשקט.

בועז, אבל אני מסתכל באמת - - -

אני אשמח - - -

בועז, אני רק אסיים את השורה.

אני מסיים, אני מעריך את זה שענית לי.

כמו העץ הנדיב, אנחנו באים ואנחנו נמשיך לבוא.

שנייה, אבל פה עניין.

ברור בועז. לא כולם באים - - -

גילוי נאות, כנראה שאנחנו הילד שאתם פחות אוהבים.

לא, זה לא מה שאני אומר.

לא, זאת לא דעתי.

אני חושב שהתייחסו היום הרבה מאוד לסעיפי החוק, אני אשמח להתייחס לאיזה שהוא פער ערכי שאני חושב שהוא פער ערכי מאוד גדול שנוצר בינינו פה, בין האזרחים שמגיעים לוועדת חוץ וביטחון לבין נבחרי הציבור, שלא חושבים שאנחנו והם שווים באותה מידה בפני החוק. אסור לנו, מדינה קטנה במזרח התיכון, להישאר מאחור כשהעולם דוהר קדימה בקצב מסחרר. וכשהעולם משתנה בקצב שינויים וסחרחורות, כאן בוועדת חוץ וביטחון ובבית העם הישראלי מתקבלות החלטות שמפרקות את היכולת שלנו ואת היכולת של הדור שלי, של חבר'ה בני 20, לחיות במדינה הזאת בכבוד ובמדינה משגשגת וחזקה, מדינה ששווה את הלחימה שלנו בשדה הקרב ואת ההקרבה האישית שלנו. מעל שנה וחצי שאנחנו יושבים פה בוועדת חוץ וביטחון, עם חבר הכנסת יולי אדלשטיין, קודמך, שנה וחצי אנחנו מקשיבים, שואלים, מתפרצים, מזהירים, ועכשיו אחרי שנחשפנו למה שנאמר בחדרי חדרים, אין אלא לומר שאנחנו המילואימניקים צדקנו. אנחנו צעקנו במשך שנה שהמלך הוא עירום ואכן המלך הוא עירום, אתם מחליטים להעביר חקיקה שמחלישה את מדינת ישראל בשעתה הקשה ביותר. אני לא יודע למה אתה מחייך, זה משעשע? אתה מחייך מהדברים שאני אומר?

כן, זה היה נראה שאתה מחייך.

אני רוצה לדבר על פערים ערכיים.

אני לא מבין, למה עד כאן? אתה חייכת.

לא, יש לי מה להגיד.

בטח שיש לי מה להגיד.

שמענו מה הרבנים אמרו, אז הכי קל להשתיק למילואימניקים את הפה.

אני מתנצל.

משה, אני מכבד והתנצלתי.

ואני אמשיך ואני אגיד שאין מקום לאשליות הגרועות האלה. אני אשמח להקריא, כי זה מטורף שבוועדת חוץ וביטחון בחרו לא להתייחס לאמירות של הרבנים. הרב חיים פיינשטיין מישיבת עטרת שלמה, ישיבה שמקבלת מיליוני שקלים בשנה מהמדינה, הוא אומר שיש את עצם ההשקפה ויש איך מתנהלים כלפי החילוניים האלה, שלפעמים צריך להגיד כן ומתכוונים לא. מי זה החילוניים האלה?

אני שואל מי זה החילוניים האלו.

מעולה, אני, אנחנו, הפראיירים שנושאים בנטל. והכי קל גם להשתיק אותם והכי קל להסתכל עליהם בזחיחות ולהגיד, אוה, הם עוד פעם מגיעים פה לוועדת חוץ וביטחון. הרב שרגא שטיינמן חבר מועצת גדולי התורה, גם אז לא עמדו ביעדים, מעולם לא עמדו ביעדים, לא התכוונו לעמוד ביעדים. איך החקיקה הזאת מסייעת לביטחון מדינת ישראל בשעת מלחמה? הדור שלנו קם בבוקר בשנתיים האחרונות וקודם כל שם את טובת מדינת ישראל לפני הכול, אין על זה ערעורים, ומה החקיקה הזאת עושה? מה אתם מצפים, שאנחנו נבוא לפה וננתב את הסעיפים? באמת, ינון, אני מכיר אותך, אני מתנצל על האמירה של החיוך הזחוח, היא לא הייתה במקום, אבל מה אתם מצפים, שנתייחס לסעיפים כאילו אנחנו משפטנים? מה אני? אני אזרח, בן 23, למה אתם מצפים שנתייחס פה בוועדה הזאת אלא אם לא לפערים הערכיים שנוצרים כאן? באיזה מדינה אנחנו רוצים לחיות, שכולם שווים בפני החוק או שלא כולם שווים בפני החוק? מדינה, שאם תהיה פה תקיפה, מאיראן, או לא יודע מה, אם איזה מדינה תתקוף אותנו, מי ייצא להגן הבית? אנחנו. עוד פעם אותם אנשים, אותם אנשים שוב פעם נושאים את הנטל האזרחי. אני אשמח לסיים ולהגיד, וזאת שאלה, אחרי 80 ו – איזה דיון זה? מספר 80?

אני בכוונה לא מסתכל על הסעיף. החוק הזה פשוט לא נועד לגייס חרדים, הוא נועד לאפשר להם השתמטות. והדבר השני הוא, פשוט אל תנסו להעביר את החוק הזה על הגב שלנו, על הגב של המשרתים.

מרץ 2026.